היום הייתי בכנס של UXPA ישראל. כמו בכל הכנסים ומפגשי ה-UX שהייתי בהם בשנה וחצי האחרונות, דיברו איתי אנשים שמכירים אותי מהבלוג הזה ומהנוכחות האינטרנטית שלי בקהילת ה-UX הישראלית. זה הזכיר לי ש"פירורי לחם" שוכב נטוש כבר חודשים רבים, ושיש עוד אדם או שניים שמחכים לפוסט חדש. אז החלטתי שהגיע הזמן לעשות את זה רשמי, ולסגור את הבלוג.
חלק מעבודתם של מאפייני חוויית משתמש היא למדוד את רמת החווייה שמספק מוצר כלשהו. הדרך האידיאלית לעשות זאת היא באמצעות בדיקות עם משתמשים. אך אם הזמן קצר והמלאכה מרובה, אפשר לבצע בדיקה היוריסטית – בדיקה באמצעות רשימה של כללי אצבע, המבוססים על הידע הנצבר בתחום מסויים. אחת מהרשימות הידועות בתחום היא רשימת 10 כללי השמישות של ג'ייקוב נילסן.
מאז שהתחלתי לעבוד כמאפיין, התחלתי להעריך את הדברים הקטנים שמלטשים את חוויית המשתמש. אותן נקודות שלא מעניינות אף אחד מהאנשים שעוסקים בפיתוח המוצר, חוץ ממך. למרבה המזל, השקעה בפינות הקטנות האלו יכולה להפוך חווייה סבירה לחווייה שהיא מצויינת, וכתוצאה מכך – לשפר את יחס ההמרה (אחוז המשתמשים שמבצעים את הפעולה הרצויה). כזה הוא ה"מיקרו-קופי".
מיקרו-קופי (micro-copy) הם חתיכות קטנות של טקסט – משפט או שניים, כמה מילים, ואפילו מילה אחת – שמשובצות לאורך הממשק ומדריכות את המשתמש. התווית על הכפתור, הרמז בתוך שדה החיפוש, הודעת השגיאה, השם של התפריט – קל לשכוח מהם ולתת ליד הגורל (מתכנתים) לנסח אותם. אבל זאת תהיה טעות. מדובר ב-"שמן המנוע" של חוויית המשתמש – מונע חיכוכים ו-"מחליק" את המשתמש בדרכו להשגת המטרה. מדובר בכלי זול, קטן ויעיל. הנה שלושה משפטים על שלושה מאמרים העוסקים בחשיבותו של המיקרו-קופי.
השבוע התפרסם באתר חוויית משתמש ישראל מאמר מתורגם העוסק בטרנד חדש באתרים ממשלתיים – עיצוב מבוסס חיפוש. מדובר באתרים שהדרך המרכזית לנווט בהם היא על-ידי הקלדת ביטויי חיפוש בתיבת חיפוש והקלקה על התוצאות המתקבלות. זאת בניגוד לדרך המקובלת של ניווט דרך תפריטי ניווט המציגים את קטגוריות התוכן באתר, כאשר המשתמש מתקדם מעמוד לעמוד לעבר התוכן שמעניין אותו. הכותב מזכיר את האתרים של עיריית קלגארי בקנדה ומדינת יוטה בארה"ב. המגיבים במאמר המקורי, שפורסם בבלוג של חברת nForm, הזכירו גם את האתר של מדינת טקסט בארה"ב וגם את האתר הנסיוני החדש של ממשלת בריטניה. האם שיטת הניווט הזו משפרת את חוויית המשתמש באתרים ממשלתיים או פוגעת בה?
אחת האגדות האורבניות בתחום העיצוב האינטרקאקטיבי, מספרת שכל מה שהמשתמש רוצה צריך להימצא במרחק 3 קליקים מדף הבית, להלן "כלל 3 הקליקים" (3 click rule). מדובר בכלל אצבע יעיל, אם זוכרים את ההיגיון שמאחוריו. אך כמו הרבה הלכות אחרות, אנשים נוטים להיצמד לקליפה שלה במקום להתעמק ולהבין את המהות. בפוסט הזה, אסביר את "כלל 3 הקליקים", ואז אנפץ אותו לרסיסים. אני אראה לכם שחוויית המשתמש יכולה להיות מצוינת גם אם היא מצריכה עשרות קליקים. ולא רק שאני אראה שכלל 3 הקליקים הוא מיתוס חלול, אני אעשה זאת בעזרתו המגניבה של באטמן.
חלק ניכר מעבודת אנשי חוויית המשתמש היא להסביר לאנשים מה זה לעזאזל "חוויית משתמש". מאז שנכנסתי לתחום, הרבה אנשים ביקשו ממני לשלוח להם משהו קצר וב"עברית פשוטה" שיסביר להם מה אני עושה. הבעיה – מעט החומרים שמסבירים על התחום בעברית, פונים בעיקר למי שכבר עוסק בו. אבל מה עם השאר: יזמים, בעלי מקצועות חופשיים, חברים וקרובי משפחה מודאגים? הם רק רוצים שיסבירו להם במילים פשוטות, בלי מושגים מסובכים, מה לעזאזל אנחנו עושים לבד בחדר כל כך הרבה שעות. הפוסט הזה נכתב עבורם. להמשיך לקרוא
מאירועי הפרק הקודם:
חבילת הסלולר שלי הסתיימה והייתי צריך לבחור חבילה חדשה, נכנסתי לאתר השוואת מחירי התקשורת כמהזה? כדי למצוא חבילה משתלמת יותר, אבל לא מצאתי את הידיים ואת הרגליים, ולכן החלטתי להציע קונספט חדש לאפיון האתר. בפוסט הקודם הגדרתי את הבעיה, הגדרתי פרסונה של משתמש וסקרתי בקצרה אתרים מתחרים. (עבר איזה חודש, התחלתי עבודה חדשה ועברתי דירה והזנחתי קצת את הבלוג, לא יפה!) והנה אנחנו כאן.
הערה חשובה - האפיון מחדש של אתר "כמהזה?" הוא יוזמה פרטית שלקחתי על עצמי במטרה לשפר את המיומנויות המקצועיות שלי ולהציג את עבודתי לכולם. צוות "כמהזה?" לא פנה אליי ובכלל לא יודע על כוונתי לכתוב את הפוסט. אבל, אם הם קוראים את הפוסט הזה – אתם מוזמנים לקחת מכאן כל רעיון ואפילו להעתיק את הממשק המוצע כולו. אם אתם עושים את זה, יהיה נחמד לקבל קרדיט איפשהו באתר.
עדכון - בחודש פברואר 2012, העלו "כמהזה?" את אתר השוואת מחירי הסלולר "כמה שפחות". אני חושב שהם עשו עבודה טובה. מה אתם אומרים?
